הספרות החרדית התקדמה בצעדי ענק, משני מדפים מאובקים עם ספריו של הסופר הוותיק מ. ליהמן שנלקחו שוב ושוב על ידי הילדים שחיפשו משהו כשר וטוב לקרוא, יש היום מגוון רחב, אולי אפילו רחב מידיי. וכך מהימים בילדותי, שהספרייה העירונית התהדרה בעמודה אחת מתוך שתי קומות של ספרים שנקראו "ברוח היהדות" היום ישנן ספריות שלימות לספרות משלנו והמקום צר מלהכיל את הסופרים מהמגזר שחלקם פרצו את הגבולות והם מגיעים גם לציבור שאינו שומר תורה ומצוות. בסדרה והגדת נארח ארבעה סופרים וסופרות שיפרשו בפנינו את עולם הכתיבה ממנו באו ואליו כיוונו, ההתפתחות של עולם הספרות במגזר החרדי ולאן פנינו מועדות.

"על ספרי קומיקס הילדים של פעם יכלו רק לחלום, הם היו נחלתם הבלעדית של עולם אחר ורחוק והופיעו רק בגב העיתון שנקרא בפי כולם "מאחורה ובאמצע" ובכלל ספרים חרדים היו במשורה". הסופרת חיה הרצברג מספרת "בילדותי קראנו ספרות מבוקרת, או ספרים שתורגמו, נכון הם בהחלט העשירו אותי, והרחיבו אופקים, אבל היום לא הייתי מקריאה אותם לילדי ללא ביקורת בונה שלי".

הרצברג התחילה את דרכה בעיתון משפחה בסיפורים קלילים והומוריסטים, מתוך יומנה של מורה ג"ינג"ית, הספרים הבאים שלה יותר נוגעים בנפש פנימה.

"אני כותבת על הכל, וזה לא נראה לי מוזר" בספרה האחרון "אני רוצה להיות" מופיעים סיפורים שבהחלט היו סוג של וטו עד לפני זמן מה ודווקא בגלל זה הם מרגשים יותר, נוגעים יותר ולעיתים מצחיקים יותר.

"לכתוב סיפור זה דורש מקום" היא מציינת "זה שונה ממאמרים שלאחרונה אני כותבת, המאמרים הם בעצם עיבוד של שיעורים שאני מוסרת, אני מסתייעת במישהי שמעבדת אותם- אבל לכתוב סיפור כאמור זה מאד שונה".

ישנם אמנים, יוצרים וסופרים שקשה להם לחלק את אהבתם בצורה שונה בין יצירה ליצירה. במענה לשאלה לאיזה ספר היא הכי מחוברת ואוהבת היא עונה כי מספרי העבר היא אוהבת את "הפרש" ועתה היא מספרת כי בימים אלו הולך לצאת ספר חדש שנקרא "כל יום מחדש", הסופרת מסכמת "אני מתרגשת לקראת יציאתו של הספר וכרגע אני מחוברת אליו מאד".

מחר, בפרק האחרון של 'והגדת' נהיה עם הסופרת חווה רוזנברג שתפסר על השורות המחוקות בספרים שקראה ועל 'מקומו של סופר' בעיניה.